פסק-דין בתיק ה"פ 208-09-10

1.         בפני המרצת פתיחה בה התבקש בית המשפט להצהיר כי הסכום של 82,809 ש"ח שמוחזק בידי עו"ד משה בלטר, שייך למבקש וליתן צו לעו"ד בלטר להעביר סכום זה למבקש.

הרקע להמרצת הפתיחה הוא שהצדדים לתיק זה יחד עם שניים נוספים, ה"ה ירון מדליה ויצחק לוי תבעו את מקורות חברת מים בע"מ בגין נזקים שנגרמו להם על ידי החלפת סוג המים שסיפקה להם מקורות  לגידולים חקלאיים.

התביעה הוגשה במאוחד אך כל תובע ביסס את תביעתו, בחוות דעת מטעמו של השמאי, שלמה שרף. בשלב ניהול התיק, לאחר שהנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה, מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, השמאי איל שפירא, אשר חיווה את דעתו על נזק כל תובע בנפרד, כמפורט בסיכום חוות הדעת בעמוד 15.

התובעים שלחו שאלות הבהרה למומחה ובהמשך נוהל משא ומתן בין בא כוח התובעים לבין באת כוח הנתבעת על הסכום הכולל לפיצוי כאשר חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט משמש את הבסיס למשא ומתן. 

הצדדים הגיעו להסכמה על סכום פיצוי לתובעים של 2 מליון ש"ח וביום 6/1/10 הוגש הסכם פשרה לתיק בית המשפט, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7/1/10 (ת.א. 2706/04, פסק דינו של כב' השופט אורי שוהם, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו; להלן: " התביעה המקורית" ו " הסכם הפשרה" בהתאמה).

2.         המחלוקת בפני היא על החלוקה הפנימית של הסכום שהוסכם עליו בפשרה כאשר המחלוקת היא בין שניים מתוך ארבעת התובעים בתביעה המקורית. המחלוקת סובבת סביב דרישת המבקש לחשב את החלוקה הפנימית של סכום הפיצוי בין התובעים לפי האחוז שיוצא מחלוקת סכומי התביעות על פי כתב התביעה המקורי לפי חוות הדעת שתמכו בתביעה המקורית, של שלמה שרף, לבין עמדת המשיבה ויתר התובעים בתביעה המקורית לחשב את החלוקה הפנימית לפי האחוז שיוצא מהסכומים שקבע מומחה בית המשפט בעמ' 15 לחוות דעתו, מתורגם לאחוזים.

בחישוב לפי השיטה שמלכתחילה ביקש ובהליך זה דרש, המבקש, התוצאה היא כי המבקש משיג תוצאה הקרובה ביותר למצב אילו תביעתו התקבלה בשלמותה. לפי השיטה הזו המשיבה יוצא עם פיצוי יותר גבוה מאשר הייתה מקבלת אילו התביעה שלה התקבלה על סמך חוות הדעת של המומחה מטעמה.

המשיבה טוענת כי המומחה מטעמה שם אותה נמוך מדי ולכן היא עומדת על השומה של המומחה מטעם בית המשפט וחלוקה בהתאמה (לפי אחוזים). עמדתה נתמכת על ידי יתר התובעים בתיק המקורי שאינם צד לתיק זה.

בניסיון להגיע להסכמות הוסכם בין כל התובעים המקוריים כי הויכוח עומד על 5.89% מסך כול הפיצוי מתוך הפיצוי של המשיבה. כמו כן הוסכם לחלק את הסכום שאינו במחלוקת לפי החלוקה על פי אחוזים של שמאי בית המשפט. המשיבה ושני התובעים המקוריים האחרים הסתדרו בינם לבין עצמם מתוך סכום הפיצוי של המשיבה שהוא מעבר ל-  5.89% מסך כול הפיצוי.

3.         באי כוח הצדדים חלוקים בשאלה האם הסכם הפשרה קבע גם את שיטת החלוקה הפנימית בין התובעים המקוריים בינם לבין עצמם או השאיר מחלוקת זו להכרעה בין הצדדים עצמם. באת כוח המבקש מפנה את בית המשפט לרישא לסעיף 1 להסכם הפשרה שפותח במילים: " מבלי להודות בטענות מי מהצדדים בתיק זה, .....". בא כוח המשיבה מפנה להוראות סעיף 6 להסכם הפשרה לפיו הוסכם כי המומחה מטעם בית המשפט ישיב לשאלות ההבהרה שכבר הומצאו לו על ידי התובעים כאשר המטרה היא לצורכי התובעים בלבד. מכאן יש לגזור שהתובעים הסכימו להתבסס על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט והתשובות לשאלות ההבהרה נועדו לאפשר להם לגזור את החלוקה בינם לבין עצמם.

בא כוח התובעים בתביעה המקורית, עו"ד משה בלטר, הגיש תצהיר מטעם המשיבה לבקשתה והדגיש כי הוא לא התערב בחלוקה הפנימית בין התובעים המקוריים ( עמ' 3 מול שורה 15 לפרוטוקול). המבקש נחקר על תצהירו והסכים כי בויכוח בינו לבין יתר התובעים המקוריים, עו"ד בלטר לא הסכים עמו (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 20). העד מטעם המשיבה, יצחק לוי, מיחידי התובעים המקוריים, אישר כי ההסכמה הייתה לסך הכול הפיצוי אך לא לחלוקה הפנימית (עמ' 17 לפרוטוקול מול שורה 25). העד יצחק לוי הוסיף כי לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט גם ירון מדליה לא הסכים לתוצאה שפגעה בו בחלוקה של האחוזים,  ולא רק המבקש ( עמ' 17 לפרוטוקול מול שורות 28-29). המשיבה אישרה גם היא שהסוגיה של אופן החלוקה עלתה לאחר החתימה על הפשרה כי אף אחד לא ראה את הבעיה ( עמ' 15 לפרוטוקול מול שורה 21).

המשיבה הסבירה מדוע יש לתמוך בחלוקה לפי האחוזים שקבע המומחה מטעם בית המשפט כי להערכתה הנזק שלה בפועל היה יותר מגבוה מאשר נקבע לה על ידי המומחה מטעמה (עמ' 17 לפרוטוקול מול שורות 1 -4 ).

4.         התביעה המקורית של המבקש עמדה על 458,150 ש"ח. סכום התביעה המקורית הכולל עמד על 3,825,067 ש"ח.  באחוז מסך הכול התביעה, עמדה תביעתו על 11.97%. התביעה המקורית של המשיבה עמדה על 1,104,809 ש"ח. באחוז מסך הכול התביעה, עמדה תביעתה על 28.88%.

לאחר קבלת תשובות לשאלות ההבהרה שהתובעים המקוריים שלחו למומחה מטעם בית המשפט לפי סעיף 6 להסכם הפשרה, חלקו של המבקש עמד על 6.09% וחלקה של המשיבה על 42.74%.

על פי ההסכמה בין הצדדים המחלוקת היא על 5.89% כאשר מהסכום ברוטו יש לנקות את ההוצאות בהליך המקורי, מתוך חלקה של המשיבה.  היתרה, נטו עומדת על 82,809 ש"ח שלגביהם עומדת המחלוקת.

קבלת עמדת המבקש מעמידה אותו באחוזים, להבדיל מהסכומים המוחלטים,  באותו מצב שהיה כאשר הגיש את התביעה. חלקה של המשיבה, בהתעלם משני התובעים המקוריים הנוספים, עולה על תביעתה המקורית בחלוקה לאחוזים.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות לא מצאתי כי המבקש הורה לבא כוחו לשנות את חלקו היחסי בפיצוי שהושג אל מול יתר התובעים המקוריים. הוכח כי המבקש הסכים כי ינוהל משא ומתן על סכום פיצוי כולל וגם הוכח כי המבקש הסכים לסכום שנופל מסך כול התביעה המקורית.

בא כוח המשיבה טען כי יש לפרש את הוראות סעיף 6 להסכם הפשרה כמצביעות על הסכמת התובעים המקוריים לצאת מנקודת המוצא של חוות דעת מומחה בית המשפט תוך מתן אפשרות שהחלוקה תשתנה על פי שאלות הבהרה שנשלחו אליו לפני החתימה על הסכם הפשרה. פרשנות זו עולה לכאורה מתוך הוראות סעיף 6 להסכם הפשרה אך זו לא הייתה ההבנה של הצדדים כולל של המשיבה שהסכימה שהנושא לא עלה עד לאחר החתימה על הסכם הפשרה.

5.         מטיבה, הפשרה היא  תוצר של הערכת סיכוי וסיכון והרצון או אי הרצון של בעלי הדין לנהל את מלוא ההליך השיפוטי. השתכנעתי כי גם המבקש הסכים להעדיף להתפשר על סכום יותר נמוך מתביעתו המקורית מאשר לנהל את המשפט. בהעדר הסכמה בין הצדדים על אופן חלוקת הפיצוי נשוא הסכם הפשרה, יש לבחון את המחלוקת על פי ההסדר המשפטי של מערכת היחסים שבין המבקש לבין בא כוחו, על פי דיני השליחות, ועל פי ההסדר המשפטי במערכת היחסים בינו לבין יתר התובעים המקוריים, ובענייננו המשיבה.